זוקן ראיה היא תופעה שהביטוי העיקרי שלה הוא קושי להתמקד בעצמים קרובים.
התופעה מתחילה לתת את אותותיה בסביבות גיל 40 שם מתחילים רבים לחוש בירידה ביכולתם לקרוא מבלי להרחיק את הספר או העיתון מעיניהם.
הסיבות לתופעה אינן ברורת לחלוטין, אך רוב המחקרים מוצאים את האשם באבדן גמישותה של העדשה כגורם המרכזי לזוקן הראיה.
התופעה אינה קשורה קשר ישיר לקוצר ראיה, והיא מופיעה באופן עצמאי וללא קשר לליקוי ראיה אחר ממנו סובל הנבדק. התופעה, כאמור, היא הדרגתית לאורך כל חיי האדם אך את ביטויה המשמעותי ביותר אנו חווים בשנות הארבעים לחיינו.
מקובל לחשוב כי במילניום הנוכחי בו אנו מבלים שעות רבות יותר מול מסכים במרחקים שונים, זוקן הראיה יבוא לידי ביטוי רב מבעבר יותר ויחייב את כולנו בשימוש בפתרונות אופטיים שונים כדי להתמודד עימו.
פתרונות אופטיים להתמודדות בזוקן הראיה
עולם האופטיקה התמודד בדרכים שונות עם זוקן הראיה לאורך ההיסטוריה האנושית. החל מזכוכית מגדלת, דרך משקפי קריאה חד-עיניות שהיו מוחזקים ביד בעת קריאה וכלה ב"מונוקול" שהיה נשלף עם שרשרת מכיס הג'נטלמן.
עם התפתחותם של משקפי הראיה, החלו להופיע משקפי הקריאה שפתרו לחלוטין את בעיית זוקן הראיה.
ככל שהעולם התפתח והחלו וקוצר הראיה הפך נפוץ יותר ויותר, עולם האופטיקה לייצר עדשות דו-מוקדיות (משקפי ביפוקל) שסיפקו פתרון הן לרחוק והן לקרוב. העדשות היו חצויות באופן גס במרכזן, חלקן העליון שימש לטווחים הרחוקים ואילו חלקן התחתו שימש לקריאה. פתרון זה היה מקובל החל מהמאה ה-18 ועד לשנים האחרונות בהן, כאמור, אנו עושים שימוש רב יותר בטווחי הביניים (מסכי מחשב, טלפונים) ולפיכך נוצר צורך גדל והולך בפתרון לכל הטווחים ולא רק לשני טווחים.
בשנים האחרונות מקובל פתרון אחד מרכזי להתמודדות עם זוקן הראיה – ואלו הן משקפיים רב מוקדיות (משקפי מולטיפוקל) המסוגלות לספק פתרון רציף לכל טווחי הראיה כולל טווחי הביניים השונים.
כיום קיימות בשוק גם עדשות מגע מולטיפוקליות המספקות פתרון זהה גם לקהל הרגיל להשתמש בעדשות מגע וסובל גם הוא מזוקן ראיה.
חומר נוסף: